צו הרחבה דמי הבראה, מקורה של החובה לתשלום דמי הבראה בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש.
מטרתו המקורית של התשלום להקל על העובד במימון שהייה בבית הבראה, ובעבר נדרשו העובדים להציג למעסיק קבלות על שהייה בבית הבראה כתנאי לקבלת התשלום, כיום נותק הקשר בין התשלום בפועל לבין קבלת דמי הבראה, והעובד אינו נדרש עוד להמציא אישורים או קבלות על שהיה בבית הבראה.
לאור מהותם, דמי הבראה הינם בגדר "זכות נלווית", דהיינו זכות לכסף או לשווה כסף הקשורה בעבודה, אך אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה. המושג "זכויות נלוות" כולל מגוון של טובות הנאה להן זכאי עובד בנוסף לשכר עבודה, כגון חופשות למיניהן, תגמולי פרישה ו/או פיצויים, משכורת 13, מענקי חגים, ארוחות, דמי הבראה, ביגוד ועוד.
המשותף לכל ההטבות האלו, שהן ניתנות למטרה מסוימת או מטעם מסוים, ואינן קשורות ישירות בעצם ביצוע העבודה, אלא רק נלוות לה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי ככלל, זכויות נלוות אינן ניתנות לפדיון, לאחר שהסתיימו יחסי עובד ומעביד, ופדיון - שהוא היוצא מן הכלל - בא רק מכוח הוראה שבחוק או מכוח הוראה חוזית מפורשת.
(דב"ע תשן/-74-3 מיכאל זדה נ' שלומית לור ואח' פורסם פד"ע כ"א עמ' 475 שם בעמ' 478).
בית הדין לעבודה הבחין בין זכויות עובדים נלוות המגיעות אחת לתקופה ארוכה (שנת שבתון, דמי הבראה, פדיון חופשה חוזית), לבין זכויות נלוות המגיעות מדי חודש. כמו כן הבחין בית הדין לעבודה בין החזר סכום שהוציא העובד בפועל מכיסו ( כגון דמי נסיעה), אשר ניתן לתבוע לאחר סיום יחסי העבודה ובין זכויות נלוות אחרות שאינן ניתנות למימוש לאחר סיום העבודה.
כאמור הזכות לדמי הבראה היא זכות נלווית, שלכאורה אינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי העבודה, אולם בצו הרחבה דמי הבראה של ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה (להלן גם: "צו ההרחבה הכללי") נקבע במפורש ש"עובד יהיה זכאי לקצובת הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד-מעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים לפני תום תקופת עבודתו".
עובד שעדיין עובד באותו מקום עבודה, ולא שולמו לו דמי הבראה, יכול לתבוע דמי הבראה עבור 7 השנים האחרונות.
לאחר סיום יחסי עובד מעביד, ניתן לתבוע פדיון דמי הבראה רק עבור השנתיים האחרונות לעבודה.
כאמור לעיל, את התביעה ניתן להגיש עד 7 שנים מיום הפסקת העבודה ( התיישנות פרוצדורלית ).
שעור דמי ההבראה יחושב בהתאם לוותק שצבר העובד במקום עבודתו ובהתאם לשווי יום הבראה במגזר אליו שייך העובד להלן תעריפי דמי ההבראה :
שנה |
מגזר פרטי |
מגזר ציבורי |
2014 |
378 ₪ |
427 ₪ |
2013 |
374 ₪ |
423 ₪ |
2012 |
371 ₪ |
420 ₪ |
2011 |
365 ₪ |
411 ₪ |
2010 |
351 ₪ |
395 ₪ |
2009 |
340 ₪ |
383 ₪ |
2008 |
331 ₪ |
372 ₪ |
מספר להם זכאים העובדים במגזרים השונים הינו כדלקמן :
מגזר פרטי:
שנה |
מספר ימים |
1 |
5 |
2 עד 3 |
6 |
4 עד 10 |
7 |
11 עד 15 |
8 |
16 עד 19 |
9 |
20 ואילך |
10 |
יצויין כי קיימים הסכמים קיבוציים ספציפיים המעניקים מספר ימי הבראה גבוה יותר, מהמפורט לגבי המגזר הפרטי
עובדי מדינה:
שנה |
מספר ימים |
1 עד 3 |
7 |
4 עד 10 |
8 |
11 עד 15 |
10 |
16 עד 19 |
11 |
20 עד 24 |
12 |
25 ואילך |
13 |
עובדי מרכז שלטון מקומי:
שנה |
מספר ימים |
1 עד 9 |
9 |
11 עד 15 |
10 |
16 עד 19 |
11 |
20 עד 24 |
12 |
25 ואילך |
13 |
לייעוץ בנושא דיני עבודה
ללא כל התחייבות מצדכם
השאירו כאן פרטים ונחזור אליכם מיד: