פדיון ימי חופשה

בשנים האחרונות נוצרה חוסר ודאות בשאלה כיצד לחשב את מספר ימי החופשה שעומדים לזכות עובד בעת חישוב גמר החשבון, וזאת בהתייחס לאפשרות הצבירה של ימי חופשה מצד אחד ולהוראות החוק הקובעות כי חלה התיישנות על ימי החופשה לאחר 3 שנים.

כיצד נתייחס לימי חופשה הצבורים בתקופה שחלה טרם תקופת ההתיישנות, והאם ניתן לשייך את דמי החופשה המשולמים במשך השנים האחרונות לשנים קודמות על חשבון אותם ימים?

מה אומר החוק בנוגע לפדיון ימי חופשה שנתית?

סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – החוק), קובע כי תקופת ההתיישנות לכל תביעה עפ"י החוק, היא שלוש שנים.

סעיף 6 לחוק קובע, כי חופשה שנתית תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה, וסעיף 7 לחוק מדבר על אפשרות מוגבלת לצבירת ימי חופשה, ולפיו לא ניתן לצבור חופשה שנתית, אך עובד רשאי, בהסכמת המעסיק, לקחת 7 ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.
 

בפסק דין שניתן ביום 3.5.2017 פסק בית הדין הארצי ב ע"ע 42510-06-15 ו-ע"ע 53292-06-15 אלכסנדר פינדיורין נגד בן ציון  וחיים זיסמן, שב ביה"ד הארצי חישוב הזכאות צריך שיתבצע בגין שנת העבודה השוטפת ושלוש השנים שקדמו לה, כאשר התשלומים ששולמו בתקופה זאת אינם משוייכים לתקופות קודמות.
 

בפסק דין זה חזר ואשרר כב' ביה"ד את פסיקתו הקודמת כפי שנקבע בע"ע 547/06 משה כהן נ. ויליאם אנויה (שניתן ביום 8.10.2007), לפיה במועד יחסי העבודה נוצרת לעובד זכות חדשה של פדיון ימי חופשה הצבורים לזכותו, אך לא יותר מימי החופשה להם הוא זכאי בשלוש השנים האחרונות לעבודתו ובנוסף השנה השוטפת ובקיזוז התשלומים ששולמו לו גין ימי חופשה בתקופה זאת.
 

לקריאת מידע נוסף בנושא זכויות עובדים, לחצו כאן.

חוק הודעה לעובד

דמי הבראה

דמי חג

דמי נסיעה

זכויות עובד עצמאי

חופשה שנתית

יחסי עובד מעביד

שימוע

שכר מינימום

עבודת נשים

שעות עבודה ומנוחה

פיצויי פיטורים